הסעד המבוקש מבית המשפט

 

  • להוציא צו ביניים –  שיורה למשיב להפסיק את מתן הטבת המס ועד שועדת רכב אשכול (להלן “הוועדה”) תתווה מדיניות המבוססת על תחזית תיירות כמה כלי רכב אשכול בהטבת מס נדרשים בענף, ורק אז לחלק את הטבת המס וכנדרש ע”פ תפקידו, ע”פ הנוהל, ע”פ  הוראות מבקר המדינה וע”פ המינהל התקין וכדי שתיפסק הפגיעה החמורה בענף והפגיעה במורי הדרך שלא מסוגלים להתפרנס ולעמוד במכסת ימי העבודה, ולקבוע מכסת ימי עבודה לשנת 2016 המתבססת על נתונים סטטיסטיים ולא כלאחר יד, ולתת לפחות 60 יום לאחר פרסום דרישת מכסת ימי העבודה  לבעלי רכב אשכול להכין את הדוח.

 

  • להוציא צו על תנאי המורה למשיב  לפעול ולתקן את חוזר מנכ”ל משרד התיירות 9/2016 הגרסה הרביעית מתאריך 13/6/2016 כך שיתאים לכללי המינהל התקין, החוק וערכי מדינת ישראל וכמפורט :  (סודר ע”פ הסדר בנוהל)  

 

  • לתקן סעיף 4.1.5  כך שמורה דרך יוכל לרכוש עד 2 כלי רכב בהטבת מס.

 

  • לתקן סעיף  4.2.4.3 המטיל סנקציה חמורה על מי שלא הגיש את דוח ימי העבודה בזמן, סנקציה שתגרום לרשות המיסים לדרוש את הטבת המס בחזרה, ולמשרד התחבורה שיבטל את רשיון ההפעלה מה שיגרום לפגיעה כלכלית חמורה שיכולה למוטט את מורה הדרך  באופן בלתי הפיך.

 

  • לתקן סעיף 4.3 “תנאים לרכישת רכב אשכול בהטבת מס ע”י תאגיד”  להוסיף סעיף זהה או דומה לסעיף 4.1.3.1 “…יש להוכיח כי המבקש עסק בפועל בהדרכת תיירי חוץ כמורה דרך מוסמך במהלך 3 השנים האחרונות לפני הגשת הבקשה …” כדי למנוע אפליה.

 

  • לתקן סעיף  5.2.5 כך שיהיה ברור כי נציג מורי הדרך יקבע ע”י  מי שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך בעלי רכב אשכול, ולא ע”י מי שמשמש כחותמת גומי של המשיב. ולהיענות לבקשה מתאריך 17/5/2016 מצ”ב עת/2 , שלא נענתה, כי העותר, שנבחר ע”י מורי הדרך החברים באגודת אשכול המהווים את הרוב המכריע בענף, ישמש נציגם בועדת רכב אשכול.  

 

  • לפעול ע”פ סעיף 5.6 לנוהל

 

  • לתקן את נספח 2 סעיף 1 לנוהל ולהוסיף – או  לשלם עליו את המיסים ולהמשיך להפעילו כרכב אשכול ששולמו עליו המיסים.  

 

  • לקבוע כי הסמכות השיפוטית בכל הנוגע לנוהל הינה בית המשפט המנהלי.

 

 

טיוטה בג”ץ נ. משרד התיירות נוהל רכב אשכול ללא נספחים

בבית   המשפט העליון   בירושלים                                                           בג”ץ                 

בשבתו  כבית   משפט   גבוה לצדק

 

מרדכי ברנס        ת.ז 053334132         ת.ד 171 בית זית 90815           דוא”ל    [email protected]

נייד 050-9009700                   בית 02-5332781                  פקס       03-5423554

 

   העותר,                   בעצמו

                                                           

נ  ג  ד

משרד התיירות                                                                                                                                                      

                                                        באמצעות מחלקת בג”צים  של פרקליטות המדינה                המשיב

 

 

עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי נגד  משרד  התיירות

 

בגין הקמה והפעלה של  נוהל  מנכ”ל משרד התיירות 9/2015, באופן לקוי תוך פגיעה בענף רכב אשכול ותוך פגיעה בעותר ובחבריו.

 

  1. זוהי עתירה נגד המשיב בגין הקמת והפעלת נוהל מנכ”ל משרד התיירות 9/2015 לאישור רכישת והחזקת רכב אשכול בהטבת מס (להלן “הנוהל“), כיום בגרסתו הרביעית מתאריך 13/6/2016 מצ”ב עת/1, בניגוד לתפקידו ע”פ חוק שירותי תיירות התשל”ו – 1976 (להלן “חוק שירותי תיירות“), בניגוד למינהל התקין, החוק וערכי מדינת ישראל ותוך שהוא פוגע בזכויות יסוד של מורי הדרך העצמאיים בעלי רכב אשכול פרטיים  (להלן “מורי הדרך“).

 

  1. הסעד המבוקש מבית המשפט הנכבד  

 

  • להוציא צו ביניים –  שיורה למשיב להפסיק את מתן הטבת המס ועד שיקים את ועדת רכב אשכול (להלן “הוועדה”) כנדרש ע”פ הנוהל, ועד שהוועדה תבסס את המדיניות שלה ע”פ תחזית מבוססת כמה כלי רכב אשכול בהטבת מס נדרשים בענף, ורק אז לחלק את הטבת המס ע”פ תחזית זו וכנדרש ממנו  ע”פ תפקידו, ע”פ הנוהל, ע”פ  הוראות מבקר המדינה וע”פ המינהל התקין. 

 

  • להוציא צו על תנאי המורה למשיב

 

  • להקים את ועדת רכב אשכול לאלתר וכנדרש ע”פ סעיף 5.1 לנוהל.   

 

  • לתקן סעיף 2.5 כך שיהיה ברור כי נציג מורי הדרך יקבע ע”י  מי שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך בעלי רכב אשכול, ולא ע”י מי שמשמש כחותמת גומי של המשיב. ולהיענות לבקשה מתאריך 17/5/2016 מצ”ב עת/2 , שלא נענתה, כי העותר שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך ישמש נציגם בועדת רכב אשכול.  

 

  • לתקן סעיף 4.1.5 כך שמורה דרך יוכל לרכוש עד 2 כלי רכב בהטבת מס.  

 

  • לתקן סעיף 2.4.3 המטיל סנקציה חמורה על מי שלא הגיש את דוח ימי העבודה בזמן, סנקציה שתגרום לרשות המיסים לדרוש את הטבת המס בחזרה, ולמשרד התחבורה שיבטל את רשיון ההפעלה מה שיגרום לפגיעה כלכלית חמורה שיכולה למוטט את מורה הדרך  באופן בלתי הפיך.

 

  • לתקן סעיף 4.3 “תנאים לרכישת רכב אשכול בהטבת מס ע”י תאגיד” להוסיף סעיף זהה או דומה לסעיף 4.1.3.1 “…יש להוכיח כי המבקש עסק בפועל בהדרכת תיירי חוץ כמורה דרך מוסמך במהלך 3 השנים האחרונות לפני הגשת הבקשה …” כדי למנוע אפליה.

 

  • לתקן את נספח 2 סעיף 1 לנוהל ולהוסיף – או לשלם עליו את המיסים ולהמשיך להפעילו כרכב אשכול ששולמו עליו המיסים.    

 

  • לקבוע כי הסמכות השיפוטית בכל הנוגע לנוהל הינה בית המשפט המנהלי.

ר ק ע 

 

  1. הסעת תיירים ברכב מיוחד הייתה קיימת עוד מימי המנדט הבריטי וזאת כדי להיטיב את השירות ולנצל את משאבי ארץ הקודש להכנסה במט”ח. לאחר קום המדינה ובתחילה, רכב לתיירים שימש מונית שהוגדרה מונית סיור ותיור. משנות ה- 60 וע”פ החלטת שרי התיירות התחבורה דאז, שונתה ההגדרה של מונית סיור ותיור לרכב אשכול (להלן “הרכב“) והוחלט להעניק הטבת מס, בדומה למונית, רק למורי הדרך שעמדו בדרישות מחמירות ביותר, הכוללות ותק בהוראת הדרך לתיירים מחו”ל, שליטה בשפות זרות ברמה גבוהה, רישיון נהיגה ציבורי, והתחייבות של מורה הדרך כי העיסוק בענף הינו עיסוקו העיקרי.

 

  1. הטבת מס לרכישת רכב אשכול ניתנה באופן אישי למורה הדרך שעבר בחינה דקדקנית בוועדה, בכמות של רכב אחד, הטבה שלא ניתנה לתאגידים מסחריים בעלי עצמה כלכלית, וזאת כדי לעודד את ענף רכב אשכול (להלן “הענף” ), וכדי להיטיב את השירות הניתן לתיירים, שהינם בד”כ ממעמד סוציו אקונומי גבוה מהמוצע, הדורשים שירות הדרכה ללא דופי וכלי רכב מרווחים ומפוארים, כדי ליצור מקומות תעסוקה, וכדי להעשיר את הכנסות המדינה מהפוטנציאל הטמון במשאב הלאומי  בתיירות בכלל ובהסעת סיור בפרט.

 

  1. בשנת 1985 הוסדר הפיקוח על הרכב ע”י משרד התחבורה באמצעות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ”ה 1985 (להלן “הצו“). ע”פ סעיף 3 לצו, רכב אשכול נדרש לרישיון הפעלה שניתן ע”י משרד התחבורה. על פי סעיף 26 לצו רכב אשכול חייב לשאת את סמל האשכול. סמל הדומה לסמליל (לוגו) של משרד התיירות. הסמל הינו על פי המתואר בספר במדבר פרשת המרגלים פרק י”ג פסוק 2  “שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען…” זה המקור למילים תייר ותיירות

פסוק 23  “ויבואו עד נחל אשכול, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, ויישאוהו במוט, בשניים..”.  זה המקור לכינוי  רכב אשכול ולסמל.

 

  1. המשיב כמי שיזם את הטבת המס לפני שנות דור, וכמי שממונה על ענף התיירות ע”פ חוק שירותי תיירות התשל”ו – 1976 (להלן “חוק שירותי תיירות“) ממונה על אופן הקצאת הטבת המס לרכב אשכול, בעבר  יחד עם משרד התחבורה, ובגלל הקשר למונית סיור ותיור הנ”ל,  אך כיום ע”פ תיקון 19  לצו תעריף המכס  התשע”ו– 2015 (להלן “תעריף המכס“) מצ”ב עת/3 המשיב הינו האחראי הבלעדי על מתן הטבת המס, וזאת מהטעם הברור כי הטבת המס היא עניין שבתחום משרד התיירות ומתוקף סמכותו בחוק שירותי תיירות.

 

  1. תפקידו של המשיב בעת מתן הטבת המס הוגדרה היטב בדוח שנתי של מבקר המדינה 57ב לשנת 2006 עמוד 669 –   סעיף 1 (ב), כמו גם הקביעה שהמשיב פועל בניגוד למינהל התקין ” המלצת הוועדה למתן רישיון למורה דרך להפעיל רכב אשכול אמורה להתבסס על היערכות נציגי משרד התיירות באשר למצב התיירות. מפרוטוקולים של ישיבות הוועדה עולה כי המלצות הוועדה באשר למתן רישיונות חדשים לא התבססו על תחזיות ונתונים סטטיסטיים של משרד התיירות בדבר הצפי של מספר התיירים שישתמשו בשירותי רכב אשכול, צפי המבוסס על נתונים הנוגעים למגזרים הנוהגים להשתמש בשירות זה.” דהיינו זו חובתו של המשיב ע”פ תפקידו הבלעדי ובאמצעות הוועדה, להגדיר את מספר הטבות המס שניתן לתת בשנה, ואסור לו לחלק את הטבת המס ללא הגבלת כמות, ולהציף את השוק כפי שהמשיב עושה. משנת 2013 גדל מספר רכבי הסיור מ- 450 (ע”פ דוח מבקר המדינה) לכ – 600 ואף יותר (מבוסס על נתונים שנמסרו לעותר ממשרד התחבורה ועל הערכה) גידול של 33% וזאת בעוד מספר התיירים ירד והדרישה לשירותי רכב אשכול ירדה!

 

  1. מתן הטבת המס ללא פיקוח וללא בקרה הינו לא סביר באופן קיצוני ומעיד על כשל חמור של המשיב שהורס את הענף ובנוסף גרם נזק של 10 מיליון שקלים לקופת המדינה בגין מתן הטבות מס לא נדרשות לענף.

 

  1. גם בדוח מבקר המדינה 65 ג., שנעשה גם בעקבות תלונות של העותר,  עמוד 1214 “מינואר 2013 ועד מועד סיום הביקורת, ספטמבר 2014, במשך כשנה וחצי, נרכשו הלכה למעשה רכבי אשכול בפטור ממס ללא בקרה של ועדת רכב אשכול.”    ועד היום המשיב לא פועל  כמתחייב מתפקידו ומאשר את הטבת המס ללא הגבלת כמות בניגוד למינהל התקין, בניגוד לנוהל, ובניגוד להנחיות המבקר.

 

  1. בפברואר 2009 ותוך העדפה ברורה של האינטרסים של התאגידים המסחריים, וללא שיתוף מורי הדרך העצמאים, יזם המשיב רפורמה שעיקרה היה לאפשר לתאגידים המסחריים לרכוש רכב אשכול בהטבת מס ללא הגבלת כמות ובאופן ששינה את פני הענף באופן יסודי, תוך שהמשיב מעדיף בבירור את האינטרסים של התאגידים המסחריים פוגע ולא מתחשב בפרנסה והאינטרסים של מורי הדרך. בדיון שערך המשיב ב- 4/2/2009 לא השתתף אף לא מורה דרך בעל רכב אשכול פרטי, נציג אגודת מורי הדרך בוועדה היה שותף בתאגיד שפעל באופן מסחרי, וזאת למרות שבאותה עת מורי הדרך היוו את הרוב המכריע של הענף, ולמרות שהמשיב הצהיר כי שיתף אותם. בתאריך 22/7/2009 אושרה הרפורמה ע”י המשיב וההטבה שבעבר ניתנה רק למורי הדרך ע”פ החלטת שרים שונתה וניתנה ע”פ החלטת פקידים אצל המשיב גם למשרדי הסעות מסחריים וללא הגבלת כמות, והכול נעשה בסתר ללא פרסום כנדרש וללא ידיעת מורי הדרך.
  2. עדות לכוחם הרב של התאגידים המסחריים על המשיב ועל הענף, הינו ההסכם הקיבוצי בעניין תשלום שכר למורה דרך המפעיל רכב אשכול בעבור התאגידים המסחריים כשכיר שלהם. התאגידים המסחריים הצליחו לקבוע כי מורה דרך המפעיל את רכב האשכול אשר בבעלותם יקבל רק 80% מהשכר של מורה דרך שנקבע בהסכם הקיבוצי! וזאת למרות שמורה דרך המפעיל רכב אשכול הינו מורה דרך במשרה מלאה ובנוסף עליו להיות נהג הרכב. דהיינו, למרות שהוא עובד קשה יותר, גם כמורה דרך וגם כנהג, הוא מרוויח פחות! עניין זה מדגיש את כוחם של התאגידים המסחריים על המשיב, ועל שיתוף הפעולה הלא כשר שפוגע במורי הדרך העצמאיים הפרטיים כדי להגדיל את הכנסותיהם של תאגידי הסיור המסחריים. והמשיב לא רק שהוא לא  מגן על זכויות  מורי הדרך ע”פ תפקידו אלא ממש עוזר לתאגידים המסחריים לפגוע בהם.

 

  1. ביולי 2009 הקים העותר יחד עם חברים מייסדים נוספים את אגודת אשכול, בגלל עוולות רבות של המשיב ומשרד התחבורה נגד מורי הדרך, והעותר נבחר לשמש היו”ר שלה, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום. הפעולה הראשונה שעשה העותר בתפקידו, ולאור השמועות בעניין הרפורמה, היה לפנות למשיב בשאלה לגבי הרפורמה. בתאריך 10/8/2009 הממונה על רכב אשכול אצל המשיב הונתה את העותר והודיעה כי רכב אשכול אינו בתחום אחריות המשיב והסתירה את הקמתה של הרפורמה ב 22/7/2009 שהיא בעצמה יזמה  וחתומה עליה, מצ”ב מכתבה עת/4, גם הממונה על הענף מטעם משרד התחבורה הסתיר את הרפורמה והתנהג כפי שלא הייתה רפורמה. אך בחלוף הזמן העותר ומורי הדרך הבינו  כי המשיב ומשרד התחבורה ביצעו את הרפורמה והם מאשרים את הטבות המס ללא הגבלת כמות לתאגידים מסחריים בסתר וגם ללא עדכון ועדת רכב אשכול שכעת למורי הדרך היו נציגים בה. העותר שוב פנה אליהם כדי לקבל מידע, אבל המשיב ומשרד התחבורה פעלו בניגוד לחוק חופש המידע וסירבו למסור לו את המידע לגבי הרפורמה.

 

  1. רק תודות ללחצה של עת”מ 11412-07-12 נחשפה הרפורמה מצ”ב עת/5 , שבה ברור לכל כי המשיב הקים את הרפורמה שכל עניינה הינה לטובת התאגידים המסחריים וכדי לאפשר להם רכישת רכב אשכול בהטבת מס ללא הגבלת כמות, תוך פגיעה חמורה בפרנסתם של מורי הדרך, וספק רב אם הייתה בידיעת שר התיירות וכנדרש ע”פ החוק. בית המשפט הסכים לטיעון של שיהוי ובעיקר בגינו נמחקה העתירה.

 

  1. לאחר שהעותר עשה מיצוי הליכים מחדש הגיש עת”מ 34948-12-12 כנגד הרפורמה וכנגד מתן הטבת ללא הגבלת כמות, וביקש מהמשיב להסביר מדוע שינה את מדיניותו. המשיב ומשרד התחבורה, במהלך שנועד להסתיר את עוולותיהם, ותוך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי, ביטלו את הפיקוח על מתן הטבת המס לרכב אשכול  ב- 11/2/2013 עת/6 . בבית המשפט טענו המשיב ומשרד התחבורה כי ביטול הפיקוח על הטבת המס בשנת 2013 נעשה בעקבות תיקון מס’ 27 לצו תעריף המכס  בשנת  2009, תיקון שנעשה 4 שנים קודם לכן ! תיקון שנעשה לטובת החוק הירוק ובשיתוף מלא של יו”ר ועדת רכב אשכול וללא כל קשר לענף.

 

  1. ביטול הפיקוח על מתן הטבת המס נעשתה למרות שזה ברור לכל בר דעת כי ההטבה הינה בסמכותו הבלעדית של המשיב ולא בסמכות רשות המיסים או משרד התחבורה. צו תעריף המכס בענייננו נועד רק כדי לאפשר למשיב לתת את הטבת המס ע”פ סמכותו בחוק שירותי תיירות, כבוד השופט דחה את העתירה בגין חוסר סמכות שכן קיבל את הטענה שמדובר על עניין הנתון כולו בצו תעריף המכס.

 

  1. לציין כי רשות המיסים טענה בפני המשיב ומשרד התחבורה הן באופן ישיר והן בועדת הכספים של הכנסת, כי שינוי צו תעריף המכס אינו מבטל את הפיקוח הנדרש ע”פ המינהל התקין וע”פ תפקידו של המשיב הממונה על חוק שירותי תיירות, וכי חובה עליהם להמשיך לקבוע נוהל כדי לפקח על מתן הטבת המס והשימוש ברכב אשכול. וזאת כפי שברור לכל הדיוט שאין מחלקים הטבת מס בשווי כולל של מיליוני שקלים ללא קריטריונים וללא פיקוח! אך למרות העמדה הברורה של רשות המיסים נגד מתן הטבת מס ללא פיקוח, ולמרות הנחיות מפורשות של משרד מבקר המדינה, ולמרות הפגיעה החמורה במינהל התקין המשיך המשיב  ומשרד התחבורה לחלק את הטבת המס ללא הגבלת כמות וללא פיקוח,  וגרמו לנזק מצטבר לקופת המדינה, המערך ע”י העותר המצוי היטב בענף, בכ- 10 מיליון ₪. בשנים אלו שלא היה פיקוח נוספו  כ- 150  כלי רכב שלא נדרשים בענף המהווים תוספת של 33% לענף בעוד מספר התיירים ירד, ולא היה צורך בתוספת כלי רכב כה רבים. ונגרם נזק חמור לענף בגין הצפתו בכלי רכב לא נדרשים.

 

  1. לאור פס”ד בעת”מ 34948-12-12 הגיש העותר עתירה לבג”ץ 5973/13 אשר בדיון בה בתאריך 22/2/2015 הודיעה פרקליטות המדינה כי בכוונת המשיבים – רשות המיסים, משרד התחבורה והמשיב לעשות שינויים לאור הודעה זו ובהמלצת הבג”ץ משך העותר את עתירתו.

 

  1. בתאריך 22/9/2015 ולאחר שנתיים של חלוקת הטבת המס ללא פיקוח וללא קריטריונים, ותודות ללחצו של בג”ץ 5973/13   פורסם לבסוף תעריף המכס, כאשר  בסעיף 1. (ג) (3) רשום כי תנאי למתן הטבת המס “מנכ”ל משרד התיירות אישר כי בעל הרכב עומד בתנאים הקבועים בחוזר מנכ”ל משרד התיירות …”  וכך זה ברור באופן שלא משתמע לשני פנים כי עניין מתן הטבת הינו בסמכותו הבלעדית של המשיב באמצעות המנכ”ל הפועל מתוקף חוק שירותי תיירות. ולרשות המיסים אין כל סמכות או נגיעה לעצם מתן הטבת המס והיא רק משמשת כקבלן ביצוע של המשיב לגבי מתן הטבת המס מתוקף תפקידה.
  2. בשלב זה משרד התחבורה התנתק כליל ממתן הטבת המס, כי למשרד התחבורה לא הייתה כל נגיעה לנושא הטבת המס, הוא לא יזם את ההטבה, אין לו את הידע המקצועי הנדרש ואין לו כל סמכות בחוק שירותי תיירות שמהווה את הבסיס למתן הטבת המס. הקשר שלו לעניין נבע מהעובדה כי המקור להטבת המס היה ההחלטה של שרי התיירות והתחבורה בשנות ה- 60 להסב מונית סיור ותיור לרכב אשכול, והקשר זה למונית הוא שצירף את משרד התחבורה לעניין הטבת המס, אך משחלפו השנים התנתק קשר זה ומשרד התחבורה מצא עצמו מיותר והסתלק מן העניין. משרד התחבורה ממשיך לטפל בכל הרגולציה הנדרשת להפעלת כלי הרכב כולל הנפקת רישיונות סיור הן לרכב אשכול שנרכש בהטבת המס שאושרה ע”י המשיב והן לרכב אשכול שלא נרכש בהטבת המס וללא כל התערבות של המשיב, וזאת ע”פ תקנות התעבורה והצו. גם כאן מתבררת סמכותו הבלעדית של המשיב לגבי הטבת המס הנובעת מחוק שירותי תיירות.

 

  1. פרסום תעריף המכס בתאריך 22/9/2015 ע”י רשות המיסים נעשה באופן לא חוקי שכן המשיב כלל לא טרח  להקים את הנוהל. רק 3 חודשים אח”כ  בתאריך 2/12/2015, הואיל המשיב להוציא את הנוהל וגם הפעם ללא שיתוף מורי הדרך, וזאת למרות שאישור תעריף המכס בדיעבד ע”י ועדת הכספים של הכנסת נעשה בתנאי שהמשיב ישב וידון עם מורי הדרך על הקמת הנוהל,  עניין שהמשיב לא ביצע כנדרש עד היום.

 

  1. הנוהל בגרסתו הראשונה נפסל מייד ע”י ועדת הכספים של הכנסת בתאריך 8/12/2015 בגין שלא היה חוקי מסיבות רבות, ובגין שנעשה ללא שיתוף מורי הדרך בעלי רכב אשכול וכנדרש. עוד עניין המעיד כי המשיב משתמש בסמכותו באופן שרירותי וכלל לא מתייחס להוראות שקיבל מועדת הכספים לגבי הקמת הנוהל. לדוגמא ע”פ הנוהל שנפסל המשיב קבע כי מורי הדרך לא יוכלו לתת שירות לישראלים! וכך אם יש מצב של קבוצה מעורבת של תיירים וישראלים מורי הדרך צריך להפריד את הישראלים מהקבוצה ולקחת רק את התיירים! עניין המעיד על חוסר הבנה בסיסי בחוקי מדינת ישראל וגם באופי העבודה בענף. טעות חמורה זו הייתה נמנעת אם המשיב היה טורח לשתף פעולה עם נציג מוסמך של הענף, כמו העותר, ולא מסתמך רק על פקידים משורותיו שלא בקיאים בענף ולכאורה גם לא בקיאים במינהל התקין החוק וערכי מדינת ישראל!

 

  1. בתאריך 25/2/2016 הוציא המשיב את הגרסה השנייה לנוהל, אך גם הפעם עשה זאת באופן המנוגד לחוק, בין השאר בגין דרישתו של המשיב לגלות את שמות הלקוחות של מורי הדרך והסודות המסחריים של מורי הדרך עניין שאינו חוקי מכיוון שלא נמצא בסמכותו של המשיב המתוחם בחוק שירותי תיירות. העותר מרשה לעצמו להוסיף כי זה נעשה גם שלא לצורך. עוד עניין המעיד על כשל של המשיב בהבנת הענף וסמכותו.

 

  1. בעקבות תלונה נגד המשיב לועדת הכספים של הכנסת, המשיב זומן לבירור נוסף בתאריך 29/2/2016 בגין הוצאת הנוהל בשנית באופן לא סביר לא חוקי ושלא ע”פ המינהל התקין, ועדת הכספים של הכנסת ציוותה על המשיב לתקן את הנוהל בגרסתו השנייה מ 25/2/2016 והורה למשיב לשתף את מורי הדרך בהכנת הנוהל ולהגיע להסכמה איתם.

 

  1. למרות האמור לעיל המשיב הקים את הנוהל בשלישית  ללא שיתוף אמיתי וכנה של מורי הדרך, אלא הסכים לקבל הערות בכתב מכל גורם המעוניין, ומבלי לנמק מדוע הוא פוסל חלק מהדרישות כנדרש, הקים את הנוהל בשלישית, תוך שהוא שוב פוגע במורי הדרך שלא לצורך ותוך שהוא עושה אפליה אסורה ומעדיף את האינטרסים של  התאגידים המסחריים וכפי שעשה עוד משנת 2009 כשהחליט לשנות את הנוהל שהיה קיים מזה שנות דור לטובתם של התאגידים המסחריים.

 

  1. העותר ניסה לתקן את הנוהל בגרסתו השלישית ושלח למשיב מכתב בקשה מצ”ב עת/7  כולל הצעה לשבת יחד כדי להסדיר את הנוהל,  אך המשיב  התייחס לבקשה בזלזול באופן לא עניינני ובניגוד לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות)  מצ”ב עת/8   תשובתו של המשיב.

 

  1. בתאריך 13/6/2016 הוציא המשיב את הגרסה הרביעית לנוהל וזאת לאחר שנאלץ לקבל עוד טענה של העותר בעניין סמכותו של יועץ מס לחתום על דוח ימי עבודה. עניין המהווה עוד דוגמא לעוולות המשיב. למרות שהמשיב ידע ממקור ראשון מועדת הכספים של הכנסת, כי סמכותו של יועץ מס בעניין אישור דוחות זהה לרואה חשבון, ניסה המשיב להוסיף עוד משקולת על צווארו העמוס ברגולציה מיותרת של מורה הדרך בדמותו של רואה חשבון שיבחן את דוח ימי העבודה, וזאת למרות שסמכותו של יועץ מס זהה לרואה חשבון בענייננו, ובדיקת דוח ימי עבודה הינו עניין פשוט שגם מנהל חשבונות יכול לבדוק ולאשר. בכך המשיב הוכיח עוד פעם את השימוש השרירותי שהוא עושה בסמכותו כשהוא מנסה להערים עוד ועוד בירוקרטיה והוצאות לא נדרשות על כתפיו הדלות של מורה הדרך ולחייב אותו בהעסקת רואה חשבון למרות המחזור המצומצם שלו בעוד שהוא יודע היטב כי התאגידים המסחריים מחויבים להעסיק רואי חשבון בגלל היקף המחזור הגדול שלהם, ולהם הדרישה לרואה חשבון לא תהווה כל מעמסה ועל מורה הדרך זו מעמסה מיותרת.

 

  1. לאחר שהמשיב לא ענה לפניותיו של העותר להיפגש עימו כדי לדון בתיקונים שיש לעשות בנוהל בגרסתו השלישית, ולאחר שהמשיב סירב לתקן את הנוהל וכשל לפעול ע”פ הנוהל, עתר העותר בעת”מ 3847-06-16  בתאריך  19/6/2016.

 

  1. לאחר שני דיונים שעסקו בעיקר בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה, ולאחר הודעת נציג הפרקליטות כי ע”פ הפרשנות של מחלקת בג”צים בפרקליטות המדינה וע”פ ניסיונם במקרים דומים, עניינה של עתירה זו הינה בסמכות בג”ץ וזאת בגלל ההקשר שלה לצו תעריף המכס, ובעידודו של כבוד השופט  י. נועם, העותר משך את העתירה וכבוד השופט פסק החזר האגרה לעותר. החזר האגרה היה כסדין אדום בעיני המשיב והפרקליטות שדרשו עוד ועוד להטיל תשלום הוצאות כבדות על העותר, וכדי לשבור את רוחו וכדי להניע אותו מלבקש צדק ולעמוד על זכויותיו.

 

  1. המשיב רומס את החוק כשהוא לא מנמק את תשובותיו השליליות לעותר כנדרש, ומתעלם מהעובדה כי העותר הוכיח פעם אחר פעם כי החלטותיו של המשיב אינן סבירות ונעשות בניגוד למינהל התקין והחוק.

 

” החובה לנמק נוצרה כדי שהאזרח יוכל לשקוד על זכויותיו ולהשיג על סירוב מצד הרשות בדרכים הפתוחות בפניו, אם בפני ערכאות ערעור מיוחדות, או במקרים הראויים – בעתירה בפני בית המשפט הגבוה לצדק. חובת ההנמקה היא תריס בפני השרירות, וזו האחרונה עלולה לדבוק לא רק בהחלטה של פרט המפעיל סמכויות, אלא גם בזו של חבר אנשים העושה כן. חובת ההנמקה גם מחייבת את המינהל הציבורי להקדיש חשיבה נאותה להחלטות ”

 

הנחיות היועמ”ש 3.1004  מתאריך  1/9/2002  (זכויות חוקתיות, חוק לתיקון סדרי מינהל)

 

  1. עוד דוגמה לרמיסת החוק של המשיב קרתה בעת הדיון השני בעת”מ 3847-06-16, עת נציג המשיב  עו”ד אלי ליפשיץ איים על העותר לפני הדיון בפתח בית המשפט, כי אם ימשיך להגיש עתירות הוא ידאג לביטול הטבת המס לעותר ולכל חבריו. העותר התלונן בפני כבוד מנכ”ל המשיב  מצ”ב עת/9 אך המנכ”ל הנכבד התעלם, כהרגלו, מתלונתו של העותר.  זו עוד הוכחה לשימוש השרירותי שעושה המשיב בסמכותו נגד העותר באופן לא חוקי, והפגיעה שלו בזכויות יסוד של העותר ועל הזלזול שלו בחוק ובערכי מדינת ישראל.

 

הצדדים לעתירה  

 

 

ה מ ש י ב

 

  • ממונה ופועל באופן בלעדי ע”פ סמכות שהענקה לו בחוק שירותי תיירות.

 

  • שרי התיירות לדורותיהם יזמו עוד לפני שנות דור את מתן הטבת המס למורי דרך ושר התיירות משה קול בשנות ה- 60 מיתג והגדיר את הרכב שהיה נקרא מונית סיור ותיור כרכב אשכול.

 

  • הקים את הנוהל באופן עצמאי ובמנותק מכל גורם אחר כולל רשות המיסים.

 

  • הינו הממונה הבלעדי על מתן הטבת המס ע”פ הנוהל.

 

  • אין לו כל סמכות לגבי מתן אישורים לרכישת רכבי אשכול שמשולמים עליהם המיסים.

 

 

  1. ה ע ו ת ר

 

  • מורה דרך משנת 1994 בעל רכב אשכול משנת 1997 .

 

  • כל העניינים המצויים בעתירה זו נוגעים לו ופוגעים בו אישית.

 

  • הקים יחד עם חברים מייסדים נוספים את אגודת אשכול כדי לייצג את האינטרסים של מורי הדרך העצמאיים הפרטיים בעלי רכב אשכול.

 

  • נבחר ע”י הרוב המכריע של מורי הדרך בעלי רכב אשכול בישראל כיו”ר אגודת אשכול וכדי לייצג אותם בפני הרשויות.

 

  • צמצם עוולות רבות בנושא הרגולציה המוגזמת על רכב אשכול בעיקר תודות לעזרתה של מערכת בתי המשפט. מצ”ב עת/10 העתירות והנושאים שטיפל בהם.

עניינה של עתירה זו    

 

  1. עניינה של עתירה זו הינם הליקויים של המשיב בהקמתו והפעלתו של הנוהל, והשימוש השרירותי בסמכותו.

 

  1. עתירה זו היא בהתייחס להחלטותיו הלא סבירות של המשיב הפועל ע”פ סמכותו מתוקף חוק שירותי תיירות שפוגעות בפרנסתו וזכויותיו של העותר וחבריו בניגוד לנוהל ,למינהל התקין, החוק וערכי המדינה.

 

  1. עתירה זו היא רק בהקשר להחלטותיו של המשיב ע”פ סמכותו מחוק שירותי תיירות ובהתייחס לנוהל, ואין בה כל ערעור או כל טענה נגד תעריף המכס, שנעשה תודות ללחצה של עתירה לבג”ץ 5973/13  שהגיש העותר כדי להקים את הנוהל מחדש וכדי לפקח על מתן הטבת המס וכדי למנוע את הפגיעה המתמשכת של המשיב במורי הדרך בענף ובקופת מדינת ישראל.

 

 

הטיעונים לצו הביניים    

 

  1. משנת 2013 ולאחר שהמשיב ביטל את הפיקוח הוא אישר את הטבת המס לעוד כמאה כלי רכב לא נדרשים בענף, מדובר על תוספת של 33% כלי רכב וזאת בעת שמספרי התיירים לישראל קטן! וזאת בניגוד לחובתו הבסיסית הן בתוקף תפקידו מכוח חוק שירותי תיירות, הן לאור ההערות של מבקר המדינה, הן בתוקף חובתו לשמור על הקופה הציבורית והן כדי למנוע פגיעה בענף ובפרנסתם של מי שמתפרנס ממנו. החלטתו של המשיב לחלק את הטבות המס ללא הגבלת כמות היא בלתי סבירה ומנוגדת לנוהל, למינהל התקין החוק וערכי המדינה ולכן יש לעצור אותו.

 

  1. ב -2013 בתגובה לעת”מ 34948-12-12 טען המשיב כי הוא מאשר את הטבת המס ללא פיקוח וללא הגבלת כמות בגין שרשות המיסים שינתה את צו תעריף המכס בשנת 2009! אבל כיום אנו נמצאים כשנה אחרי שתוקן תעריף המכס ושנה לאחר שהמשיב עצמו הוציא את הנוהל והוא עדיין ממשיך לאשר את הטבת המס ללא הגבלת כמות וללא הסבר המניח את הדעת!

 

  1. בקשת העותר לצו ביניים היא לאור המצב הגרוע מאוד בענף שאין מספיק עבודה לכולם ובשנת 2016 מרבית מורי הדרך לא הגיעו למכסה הנדרשת של 120 ימי עבודה וחלקם אף לא הגיעו למחצית מהמכסה הנדרשת.

 

  1. כל רכב נוסף שמאשר המשיב להטבת המס הינו בזבוז כספי הציבור, פוגע בענף, פוגע בפרנסת העותר וחבריו ולא מאפשר לעותר וחבריו לעמוד במכסת ימי העבודה הנדרשת.

 

  1. והרי המשיב קבע בעצמו בנוהל סעיף 5.6.1 תפקידה של הועדה, “… הועדה תתווה את המדיניות בנוגע למתן הטבת המס לרכב אשכול …” אבל עד היום, שנה אחרי שהקים את הנוהל, המשיב לא טרח להקים את הוועדה והוא ממשיך להציף את הענף ברכבי אשכול לא נדרשים!

 

  1. ומכיוון שהוועדה טרם הוקמה וטרם קבעה את המדיניות למתן הטבת המס לרכב אשכול, הרי אסור למשיב להמשיך לתת את הטבת המס ללא הגבלת כמות.

 

  1. אין כל הסבר רציונאלי כדי להבין מדוע המשיב נוהג בצורה כל כך בלתי סבירה, כל כך בלתי אחראית וכל כך פוגעת בענף, כאשר למרות שהמצב הוא כי יש פחות תיירים ופחות דרישה לשירותי רכב סיור ואין צורך בתוספת של רכבי אשכול לענף אבל בכל זאת המשיב מאשר עוד ועוד הטבות מס ללא הגבלת כמות והוא מציף את הענף בכלי רכב לא נדרשים ופוגע בכל מי שמתפרנס מהענף וגורם למרבית מורי הדרך שלא יהיו מסוגלים לעמוד במכסת ימי העבודה הנדרשת.

 

 

בקשה לצו ביניים

 

  1. מבקש העותר מבית משפט נכבד זה להוציא צו ביניים נגד המשיב המורה לו להפסיק את מתן הטבת המס לרכב אשכול וזאת עד שיפעל כנדרש ע”פ הנוהל ויקים את הוועדה, ועד שזו תתווה את המדיניות של הענף בהתחשב במספר התיירים בישראל ובתחזית הצפויה של הדרישה לשירותי רכב אשכול, וכדי לאפשר למורי הדרך למלא את המכסה של 120 יום, ועד שהמשיב יפעל כמתחייב ע”פ תפקידו מתוקף סמכותו מחוק שירותי תיירות וע”פ הוראות מבקר המדינה וכדי להפסיק לאלתר את הפגיעה בפרנסתו וזכויותיו של העותר ומורי הדרך, וכדי להפסיק את הפגיעה בענף, והפגיעה בקופת המדינה,

הטיעונים לעתירה 

 

 

  1. המשיב רומס את החוק כשהוא אינו פועל ע”פ הנוהל שהוא עצמו הקים, וכשהוא ממשיך לחלק את הטבת המס ללא הגבלת כמות ומבלי שהקים קודם את הוועדה שתפקידה להתוות את המדיניות בענף הכולל קביעה כמה הטבות מס יש לחלק וזאת בהתבסס על צפי התיירות.

 

  1. מדיניותו החדשה של המשיב שהחלה עוד ב- 2009 באמצעות הרפורמה שהקים שכל כולה נועדה להיטיב עם התאגידים המסחריים ולפגוע במורי הדרך, אח”כ הצפת השוק ברכבי אשכול ללא פיקוח וללא הגבלת כמות נדרשים, וכעת אופן הקמת הנוהל והפעלתו, שפוגע  באופן חמור מאוד בענף בכלל ובפרנסתם ועיסוקם של מורי הדרך בפרט, מעידים על כשל חמור אצל המשיב שמתנהג כמי שרוצה להרוס את הענף או  לשבור את מורי הדרך ולהעביר את השליטה בענף לידי התאגידים המסחריים ולגזול אותו מידי מורי הדרך, באופן בלתי סביר, מנוגד לנוהל, מנוגד למינהל התקין, החוק  וערכי מדינת ישראל !

 

  1. פסילת הנוהל פעמיים ע”י ועדת הכספים של הכנסת וע”פ סמכותה, התיקונים הרבים שנעשו בנוהל והוצאת גרסה רביעית לנוהל, הינם עדויות לכשל לא סביר בצורה קיצונית של המשיב בהבנת הענף, ותפקודו והחלטותיו הם בניגוד לכללי המינהל התקין, החוק וערכי מדינת ישראל וראוי היה שיפעל בענווה ושיתוף פעולה עם העותר ומורי הדרך  ולא כמלך בממלכתו תוך שהוא מפעיל את סמכותו באופן שרירותי.

 

  1. בהתייחס לסעיף 2.ב. (1) לעיל, ” להורות למשיב להקים את ועדת רכב אשכול לאלתר וכנדרש ע”פ סעיף 5.1 לנוהל “.   

 

  • ע”פ סעיף 5.1 לנוהל מחויב המשיב להקים את הועדה שתפקידים רבים לה בחיי הענף כגון :

 

  • לקבוע כמה ימי עבודה נדרשים כדי לעמוד במכסת ימי עבודה בשנה גרועה במיוחד כמו 2016 שמספר התיירים ירד מחד, ולא לפעול בחוסר סבירות ולהציף את הענף בכלי רכב חדשים שלא נדרשים ולא להעמיק את המשבר שמורי הדרך לא יכולים למצוא עבודה.

 

  • לקבוע מהו צפי התיירות לשנה הבאה והאם צריך לאשר הטבות מס נוספות לאור המצב שהענף מוצף בכלי רכב לא נדרשים. עניין זה ברור לכל מי שעיניו בראשו ונאמר למשיב באופן הברור ביותר בשני דוחות של מבקר המדינה!

 

  • אי מינוי הועדה הינה בניגוד לנוהל עצמו, עניין המעיד כי המשיב פועל באופן שרירותי,  ובז לחוק.

 

  1. בהתייחס לסעיף 2.ב. (2) לעיל –  ” סעיף   2.5 לנוהל ” נציגות מורי הדרך בעלי רכב אשכול (קול אחד)”   –  כך שהנציג יקבע ע”י  מי שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך בעלי רכב אשכול “

 

  • המשיב הודיע במהלך הדיון בעת”מ 38471-06-16 כי הוא אינו מתכוון למנות את מי שמרבית מורי הדרך בעלי רכב אשכול החליטו למנות אלא הוא יבחר בנציג מתוך אגודת מורי הדרך ולמרות שבאגודת מורי הדרך רק קומץ קטן מאוד, כ 25 המהווים 5% מבין מורי הדרך בעלי רכב אשכול והיא אינה מבינה את הצרכים והאינטרסים של מורי הדרך בעלי רכב אשכול.

 

  • אגודת מורי הדרך הוכיחה כבר בעבר, ובעת שהוקמה הרפורמה, שהיא מוכנה להקריב את מורי הדרך בעלי רכב אשכול ולשמש למשיב כחותמת גומי כדי למצוא חן בעיניו של המשיב לטובת אינטרסים אחרים של מורי דרך ללא רכב אשכול.

 

  • אגודת מורי הדרך בגדה באינטרסים של מורי הדרך הפרטיים כאשר שלחה לועדת רכב אשכול נציג מטעמה אשר אמנם הוא מורה דרך אבל הוא גם שותף בתאגיד מסחרי שהאינטרס שלו היה מנוגד לאינטרסים של מורי הדרך הפרטיים.

 

  • אגודת מורי הדרך הוסיפה חטא על פשע כאשר בעת שהייתה שותפה להקמת הרפורמה וידעה היטב על הקמתה היא הסתירה את הרפורמה כגנב בחושך ולא פרסמה לחברי אגודת מורי הדרך על הרפורמה שנעשתה והייתה שותפה לה.

 

 

  • ע”פ המינהל התקין החוק וערכי מדינת ישראל הדמוקרטית זה רק ברור שנציג ציבור מסוים ייבחר על דעת רוב הציבור שהוא מייצג ולא מי שישמש כחותמת גומי לשיגיונותיו של המשיב.

 

  • מתוך כ- 500 מורי דרך בעלי רכב אשכול פרטיים בישראל כ 400 בחרו בעותר – יו”ר אגודת אשכול  המהווים 80% ממורי הדרך לשמש להם כנציג בוועדת רכב אשכול, וזה רוב מכריע בכל עניין הפועל ע”פ ערכים הוגנים ודמוקרטיים.

 

  1. בהתייחס לסעיף 2.ב (3) לעיל “לתקן סעיף 4.1.5  לנוהל  כך שמורה דרך יוכל לרכוש עד 2 כלי רכב בהטבת מס

 

  • בסעיף 1.5 בנוהל  המשיב פוגע בחופש העיסוק של מורה הדרך ועושה אפליה האסורה בישראל, ובעת שהוא נותן לתאגידים המסחריים את הטבת המס ללא הגבלת כמות הוא מגביל את מורה הדרך להטבת מס אחת בלבד, מדוע שלא יאפשר מתן שתי הטבות לפחות כמבוקש . וזאת כמובן תוך עמידה בתנאי הנוהל בהקשר למספר ימי העבודה המסתכמים ב- 120 יום לרכב בבעלות מורה דרך.

 

  • קשה להתפרנס בכבוד רק עם 120 ימי עבודה בשנה, זה מצב לא טוב למי שהתחייב לעבוד רק בענף. כל מורה דרך רוצה לעבוד הרבה יותר מ – 120 ימי עבודה והאפשרות לתת שירות מגוון יותר באמצעות שני כלי רכב שונים תאפשר גם למורה דרך מן השורה לעבוד יותר ולהגיע ל – 240 ימי עבודה בשנה.  וכך יוכל להתפרנס בצורה מיטבית. לדוגמא העותר נאלץ להעביר ימי עבודה לחבריו כי הרכב שלו קטן ויכול להכיל עד 6 נוסעים. העותר היה רוצה לרכוש עוד רכב שיכול להסיע 11 נוסעים וכך היה יכול לעבוד יותר.

 

  • עבודתו של מורה הדרך בענף רכב אשכול הינה מגוונת ויום אחד הוא יכול לעבוד עם תייר בודד או שניים ויום אחד הוא יכול לעבוד עם עשרה תיירים, ובעת שהוא נדרש לרכב אחר הוא נאלץ לשכור כלי רכב, בד”כ מהתאגידים המסחריים המתחרים בו. או לרכוש רכב גדול ואז הוצאות התפעול בעת שהוא עובד עם תיירים בודדים הן גבוהות ופוגעות בכדאיות העבודה. מדוע שמורה דרך לא יוכל לרכוש רכב שני שיוכל לתת לו מענה למגוון העבודות שהוא מבצע.

 

  • כבוד השופט בעת”מ 38471-06-16 העיר על כך למשיב פעמים רבות אבל המשיב בחר שלא להשיב בעניין.

 

  • אי מתן אפשרות לרכישת רכב שני מהווה פגיעה בחופש העיסוק של מורי הדרך ואפליה אסורה בהתייחס לתאגידים המסחריים.

 

  1. בהתייחס לסעיף 2. ב. (4) ” לתקן סעיף 2.4.3 המטיל סנקציה חמורה על מי שלא הגיש את דוח ימי העבודה בזמן, סנקציה שתגרום לרשות המיסים לדרוש את הטבת המס בחזרה, ולמשרד התחבורה שיבטל את רשיון ההפעלה מה שעשוי לגרום לפגיעה כלכלית חמורה שיכולה למוטט את מורה הדרך  באופן בלתי הפיך.  “

 

  • זה לא סביר בצורה קיצונית שבעת שמורה דרך לא מגיש את דוח ימי העבודה בזמן מכל סיבה שהיא, ואפילו אם אין לו סיבה, יטיל המשיב מכת מוות כלכלית על מורה הדרך! שכן ברגע שהמשיב מודיע לרשות המיסים ומשרד התחבורה, הם יפעלו כדי לחלט את הטבת המס ולבטל את רישיון ההפעלה ומורה הדרך לא יוכל להתפרנס מהרכב שלו מה שיכול לגרום לנזק כלכלי בלתי הפיך.

 

  • המשיב בסעיף זה מגלה את אופיו השיגיוני והבלתי סביר בכל קנה מידה שכן כל רשות אחרת מרשויות המדינה ולפני שהיא מבצעת הליכים הגורמים לנזקים בכלל ובלתי הפיכים בפרט נותנת התראה, נותנת לאזרח אפשרות לתקן טעות שעשה וזה כולל את רשות המיסים, הביטוח הלאומי, ההוצאה לפועל ועוד. אסור לרשות המדינה לפגוע באזרח באופן שיכול לשבור אותו כלכלית באופן בלתי הפיך.

 

  • המשיב לקח לעצמו חופש לייסר את מורה הדרך גם בשוטים וגם בעקרבים ולא לאפשר לו לתת הסבר, הסבר שיכול להיות אפילו כי הדוח נשלח ולא הגיע. וזה מעיד על הכשל התהומי של המשיב בהפעלת סמכותו שאותה הוא מפעיל באופן עיוור שרירותי ובלתי חוקי!

 

  • ראויה שהמשיב יתקן סעיף זה, ובעת שמורה דרך לא מגיש את דוח ימי העבודה בזמן ועד 28 פברואר לכל שנה, המשיב וע”פ תפקידו חייב לשלוח לו תזכורת והתראה.

 

  • וגם אם מורה הדרך לא יכול לעמוד במספר ימי העבודה הנדרש הרי הוא יכול לפנות לוועדה.
  1. ובהתייחס לסעיף 2. ב. (5) לעיל ולסעיף 4.3 לנוהל  “לתקן סעיף 4.3 “תנאים לרכישת רכב אשכול בהטבת מס ע”י תאגיד”  להוסיף סעיף זהה או דומה לסעיף 4.1.3.1″ “…יש להוכיח כי המבקש עסק בפועל בהדרכת תיירי חוץ כמורה דרך מוסמך במהלך 3 השנים האחרונות לפני הגשת הבקשה …” כדי למנוע אפליה.

 

בעוד המשיב מחייב את מורי הדרך החדשים  בקריטריון של ותק מוכח של  3 שנים בענף ועמידה במכסה של ימי עבודה במשך 3 שנים  עוד לפני שהוא יכול להגיש בקשה בסעיף 4.1.2.2 לנוהל, קריטריון נדרש בענף ושהיה נהוג במשך שנות דור, הוא מפלה לטובה את התאגידים המסחריים שלא נדרשים לעמוד בקריטריון זה. וכך תאגיד מסחרי שמעולם לא עסק בתיירות ולא עמד בקריטריונים כנדרש, יכול להיכנס לענף ללא כל ותק ולקבל הטבת מס ללא הגבלת כמות תוך הבטחה שבעתיד יעמוד בקריטריונים ולהתחרות במורי הדרך, בעוד מורה הדרך מחויב להוכיח ותק של 3 שנים באופן דקדקני ביותר כולל מתן חשבוניות מס והצהרה של רואה חשבון כי עמד בקריטריון של ותק של שלוש שנים בענף תוך עמידה מלאה במכסת הימים בכל שנה!  זו אפליה!

 

  1. בהתייחס לסעיף 2.ב (6) לעיל “לתקן את נספח 2 סעיף 1 לנוהל ולהוסיף – או לשלם עליו את המיסים ולהמשיך להפעילו כרכב אשכול ששולמו עליו המיסים.

 

  • בעת שמורה הדרך רוצה לעשות חידוש משק הוא יכול להשאיר אצלו את הרכב הישן ולהפעילו ע”פ הצו ובלבד שישלם את המיסים הנדחים (המיסים שהיה צריך לשלם אלמלא הטבת המס).

 

  • ברגע שמורה הדרך משלם את המיסים הנדחים הוא מנקה את חובתו להטבת המס ויוצא מתחומו של המשיב, ולמשיב אין כל סמכות בעניין יותר.

 

  • המשיב עשה כאן עוד טעות, כמו הרבה טעויות אחרות ועד שהגענו לגרסה הרביעית של הנוהל, ואלמלא המשיב היה כה מבוצר ב ד’ אמותיו ומתנהג כנדרש ע”פ תפקידו והמינהל התקין הוא היה מתקן את הטעות הזאת ללא צורך בהתערבותו של הבג”ץ. אבל המשיב מתנהג באופן לא סביר , לא מוכן לשמוע את הערותיו של העותר והוא מתבצר בעמדותיו למרות שברור שגם כאן עשה טעות.

 

  1. בהתייחס לסעיף 2. ג לעיל “לקבוע כי הסמכות השיפוטית לנוהל תהיה בידי בית המשפט המנהלי ולא בג”ץ

 

  • חוק שירותי תיירות מגדיר בסעיף 2 שלו מהם שירותי תיירות  “אלה שירותי תיירות ” (5) (א) “…סיור…”   וענייננו נמצא בתחום שירותי התיירות “סיור”

 

  • כל עניינה של הטבת המס ניתנת ע”י המשיב לצרכי שירותי סיור כנ”ל, וע”פ סמכותו מחוק שירותי תיירות.

 

  • לרשות המיסים המשמשת “כקבלן” עבור המשיב כדי להעביר את הטבת המס וכך גם תעריף המכס, אין יד ורגל באישור ההטבה עצמה והכל מצוי באופן מלא בידיו של המשיב וע”פ סמכותו מתוקף חוק שירותי תיירות.

 

  • סמכותו של המשיב ע”פ חוק שירותי תיירות ברורה היטב כפי שמצוין היטב בתעריף המכס לגבי מי מאשר את ההטבה –  “מנכ”ל משרד התיירות אישר כי בעל הרכב עומד בתנאים הקבועים בחוזר מנכ”ל משרד התיירות…”

 

  • עובדה היא שכאשר תעריף המכס פורסם בתאריך 22/9/2015 באופן עצמאי ע”י רשות המיסים ללא פרסום הנוהל ע”י המשיב, הרי תעריף המכס היה לא חוקי ולא קביל, והוא נכנס לתוקפו רק כשהואיל המשיב להקים את הנוהל בתאריך 2/12/2015 , שלושה חודשים אחרי הוצאת תעריף המכס בענייננו.

 

  • ע”פ סעיף 5. (1) לחוק בית משפט מנהלי הקובע “עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה  על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית)”  ומכיוון שענייננו כולו נמצא בתחום החלטה של המשיב המצויה  בתוספת הראשונה , סעיף 9. “תיירות – עניני שירותי תיירות לפי חוק שירותי תיירות תשל”ו-1976.” הרי כל הקשור בנוהל הינו בסמכותו של בית המשפט המנהלי.

 

  • כאשר המשיב נותן החלטה כלשהי בכלל ובפרט בנושא הטבת המס, החלטתו היא רק מסמכותו מחוק שירותי תיירות. עניין המצוי ע”פ סעיף 5. (1) תוספת ראשונה סעיף 9 לחוק בית משפט מנהלי ולכן זו סמכותו של בית המשפט המנהלי לדון בכל הקשור לנוהל.

 

לסיכום  

 

  1. העותר מתנצל כשהוא מטריח את כבוד בית המשפט הנכבד בעניין זה שוב, אבל לא מצא כל אפשרות אחרת כדי לתקן את עוולותיו של המשיב, כדי למצוא צדק וכדי להגן על זכויותיו, ועדות לכך הן הפעולות הרבות שעשה לפני שהגיע לכאן.

 

  1. אמנם בשביל העותר הטבת המס וענף רכב אשכול הינו כל עולמו אבל הוא חושב שמן הראוי כי עניינים אלו יטופלו בבית המשפט המנהלי ולכן מבקש את כבוד הבג”ץ לתת החלטה לגבי הסמכות. מניסיון העבר המשיב ייתן החלטות נוספות שתהיינה במחלוקת לגבי הנוהל והענף.

 

  1. לאור האמור לעיל מבקש העותר מבית משפט נכבד זה

 

 

  • להוציא צו ביניים – 

 

שיורה למשיב להפסיק את מתן הטבת המס ועד שיקים את הוועדה כנדרש ע”פ הנוהל, ועד שהוועדה תוציא תחזית מבוססת כמה כלי רכב אשכול בהטבת מס נדרשים בענף, ורק אז להמשיך לחלק את הטבת המס ע”פ תחזית זו.     

 

 

  • להוציא צו על תנאי המחייב את המשיב

 

  • להקים את ועדת רכב אשכול לאלתר וכנדרש ע”פ סעיף 5.1 לנוהל.   

 

  • לתקן סעיף 2.5 כך שנציג מורי הדרך יקבע ע”י  מי שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך. וכעת יהיה זה העותר מכיוון שנבחר ע”י מרבית מורי הדרך. 

 

  • לתקן סעיף 4.1.5 כך שמורה דרך יוכל לרכוש עד 2 כלי רכב בהטבת מס.  

 

  • לתקן סעיף 2.4.3 המטיל סנקציה חמורה על מי שלא הגיש את דוח ימי העבודה למתן התראה. 

 

  • לתקן סעיף 4.3 “תנאים לרכישת רכב אשכול בהטבת מס ע”י תאגיד”  להוסיף סעיף זהה או דומה לסעיף 4.1.3.1 ” יש להוכיח כי המבקש עסק בפועל בהדרכת תיירי חוץ במהלך 3 השנים האחרונות לפני הגשת הבקשה.

 

  • לתקן את נספח 2 סעיף 1 לנוהל ולהוסיף – או לשלם עליו את המיסים ולהמשיך להפעילו כרכב אשכול ששולמו עליו המיסים.  

 

 

  • לקבוע כי הסמכות השיפוטית לגבי הנוהל מצויה בידי בית המשפט המנהלי.

         

                                                                                                                                  

                                                              ולראיה באתי   על החתום ,                            

מרדכי ברנס,  העותר  

                                     היום    ‏

פדני תכשיטים